פסק-דין בתיק תא"מ 8074-05-11

ביום 19.9.10  ארעה תאונת דרכים בכביש הסמוך למחסום חיזמה.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה באשמת הנתבע אשר פנה עם רכבו לנתיב נסיעת התובע וגרם לתאונה.

הנתבע טוען כי הוא היה במצב עצירה, לקראת פניה שמאלה. הוא חיכה שהכביש יתפנה וכשזה התפנה הוא פנה שמאלה, תוך חציית הנתיב הנגדי. לפתע הגיע רכב התובעת בנתיב הנגדי, לאחר שהנתבע השלים כבר את רוב הפניה, תוך שהוא נוסע במהירות העולה על מהירות הנסיעה המותרת בקטע זה של הדרך, ופגע ברכב הנתבע בחלקו האחורי של דופן ימין של רכב הנתבע.

העידו בפני הנהגים בשני כלי הרכב, השמאים וכן נוסעת שהיתה עם הנתבע ברכב.

כל אחד מהנהגים חזר על טענותיו לגבי אופן ארוע התאונה. הנהג ברכב התובעת טען כי ראה את רכב הנתבע כשזה נסע ונעצר כמה פעמים, כשהוא הגיע לידו חתך רכב הנתבע את רכבו והתוצאה מכך נפגע רכבו בחלק הקדמי ורכב הנתבע בדלת האחורית ימנית וגלגל אחורי. לדבריו, הוא נסע במהירות 60 קמ"ש וזו המהירות המותרת במקום. לטענתו אין תמרור המורה על מהירות מותרת  של 40 קמ"ש  בכיוון נסיעתו. הנהג אישר שהיו איתו נוסעים נוספים אך הם לא הובאו להעיד.

הנתבע העיד כי הגיע לצומת בה ביקש לפנות שמאלה לכיוון הישוב חיזמה. רכב הגיע מולו לכן הוא עצר. רק לאחר שרכב זה חלף והכביש היה פנוי, הוא התחיל בפניה ואז לפתע הגיע הנהג ברכב התובעת במהירות ופגע בו. הפגיעה בו היתה מאחור לאחר שכמעט השלים את הפניה.

השמאי מטעם התובעת העיד כי בדק את הרכב לאחר התאונה ובזמן התיקונים הרכב נבדק בשטחי הרשות במוסך בו תוקן. לדבריו הוא לא ראה חשבונית תיקון למרות שביקש פעמיים לקבל חשבונית כזו. לפי עדותו עלויות התיקון שנקבעו על ידו הינם לפי מחירי השטחים שהם זולים ב- 30% ויותר מהמחירים בתחום ישראל. לדבריו הוא מכיר את ההנחיה שאין לבדוק רכב לצורך שמאות בשטחי הרשות ואולם מדובר ברכב ישראלי ואילו הרכב נשוא תיק זה הוא רכב של הרשות הפלסטינאית עם מס' רישוי שלה לכן מותר לבדוק אותו בשטחים.

העדה שנסעה עם הנתבע תמכה בעדותו לגבי אופן ארוע התאונה. לדבריה, הם עצרו את הרכב כדי לתת לכלי רכב שבאו מולם לעבור. רק לאחר שהצומת היתה פנויה הם נסעו. רכב התובעת לא היה בכביש ולפתע הגיע ופגע בהם.

השמאי מטעם הנתבע שהוא גם בוחן תאונה טען בחוה"ד כי הנתונים שבדק בשטח מצביעים על אחריותו של הנהג ברכב התובע לאירוע התאונה וכך שיכול היה למנוע אותה אילו נהג בזהירות ואילו היה עוצר את רכבו כאשר ראה או היה אמור לראות את רכב הנתבע מבצע את הפניה . רכב הנתבע החל את הפניה במצב עצירה ועבר את מרבית הצומת עד נקודת הפגיעה לכן היה די זמן לבצע עצירה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובעדויות באתי למסקנות הבאות:

א. אני מקבל את עדות הנתבע לפיה עצר לפני הצומת והחל ליסוע לאחר שרכב שנסע בנתיב הנגדי חלף. עדות זו נתמכת גם בעדות העדה  הנוספת שהיתה איתו. אמנם הנהג ברכב התובעת העיד שלא כך היה ואולם התובעת נמנעה מהבאת עדים נוספים שהיו איתו ברכב ולפיכך יש להניח שעדותם לא היתה תואמת לעדות הנהג שכן ידוע כי צד שאינו מביא עד שיכול לתמוך בגירסתו, הדבר משמש כנגדו.

ב. אני מקבל את עדותו של הנהג ברכב התובע לפיה בכיוון נסיעתו לא היה תמרור המגביל את המהירות ל- 40 קמ"ש מקובל עלי הסברו לפיו התמרור שצולם על ידי הבוחן מטעם הנתבע, מכוון לתנועה שמגיעה מהכיוון השני ולא מכיוון נסיעתו.

ג. נקודת הפגיעה ברכב הנתבע שהיה בחלק האחורי ימני מלמדת שהנתבע הספיק לבצע כבר את מרבית הפניה לפיכך ברור שאילו הנהג ברכב התובעת היה שם לב להיטב לדרך היה בידו למנוע את התאונה ולפחות למזער את הנזקים שאירעו בה.

ד. העובדה שהנתבע לא הספיק לסיים את חציית הצומת ולהשלים את הפניה מלמדת שאף הוא לא נקט בזהירות מספקת היה עליו להמתין עד שיהיה ברור שהוא יכול להשלים את הפניה כולה מבלי שיגיע רכב ממול.

ה. באשר לנזקים, לא הומצאו קבלות תיקון כמו"כ התברר שגם לשמאי מטעם התובע לא הומצאו קבלות כאלה. בנוסף לאמור, לאור המחלוקת בין השמאים לגבי עלות חלפים בשטחי הרשות ומאחר ולא הומצאו מסמכים לאישור הסכומים שקבע כל שמאי על אף שהוסכם שהעלות בשטחי הרשות נמוכה יותר יש לקבוע את סכום הנזק לכ- 40%   פחות מהמחיר שנקבע בחוה"ד השמאי מטעם התובע ובסה"כ כ- 12,000 ש"ח כולל הצמדה וריבית.

ו. לאור האמור יש לחלק את האחריות בחלקים שווים ולפיכך אני מחייב את הנתבע  לשלם לתובע את הסך של 6,000 ש"ח וכן את אגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח.

 ביחסים שבין הנתבע לצד ג' יחולו ההסכמות שביניהם.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,  ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים.